הכובע שהיה לסוכה

חול המועד סוכות, ועגלון יהודי באמצע הדרך. עגלה טעונה, יום שלם עד העיירה הבאה, ואף סוכה בדרך.

הוא לא היה תלמיד חכם. לא ידע הלכות, לא ידע כמה דפנות צריך, ולא ידע מה כשר לסכך ומה לא. אבל דבר אחד הוא כן ידע: בחג הזה יושבים תחת סכך.

אז עשה מה שיכול.

לקח את הכובע שלו, חתך בו חור, הניח עליו כמה ענפים, וחבש אותו. סוכה על הראש, והעגלון מתחתיה, נוסע בדרך העפר.

מי שפגש אותו בדרך צחק עליו. עגלון עם כובע-סוכה, יושב על העגלה כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם.

באותו ערב עמד הבעל שם טוב עם תלמידיו, ולפתע התחיל לצחוק.

התלמידים הביטו זה בזה.

“תראו,” אמר להם, “איזה צחוק גדול יש עכשיו למעלה. בגלל עגלון אחד עם כובע.”

ואז נעשה רציני.

“ומתוך הצחוק הזה מתבטלת עכשיו גזרה קשה.”