מעשה שהיה

נהגו לספר סיפור של הבעל שם טוב במוצאי שבת. כאן סיפור אחד בכל שבוע – קצר, ובסופו מחשבה אחת.

• מוצאי שבת נח · ו' בחשוון תשפ"ז

  עד שלא יישאר מטר

  שנה שלמה לא ירד גשם, והתפילות לא עזרו. ואז התחיל יהודי פשוט לצעוק פסוק אחד, שכולם מכירים כקללה. והבעל שם טוב לא גער בו.

• מוצאי שבת בראשית · כ"ט בתשרי תשפ"ז

  הילד שלא פחד

  כל הכפר פחד מהיער. ילד אחד לא. יתום, בלי אב, בלי בית, בלי אף אחד. קול קרא לו. הוא הלך. ושם ישב אדם. עטוף בטלית. וראה אותו. והוא שאל: "אתה לא מפחד?"

• מוצאי שמחת תורה · כ"ב בתשרי תשפ"ז

  ממה עושים כתר

  כל הלילה רקדו עם ספרי התורה. בבוקר, כשבאו לתפילה, הבעל שם טוב הסתכל להם על הנעליים. ואז סיפר מה מצאו המלאכים ברקיע.

• מוצאי שבת סוכות · ט"ו בתשרי תשפ"ז

  הכובע שהיה לסוכה

  חול המועד סוכות, עגלה טעונה, ואף סוכה בדרך. העגלון לא ידע הלכות, אבל דבר אחד הוא כן ידע. מי שפגש אותו באותו יום – צחק.

• מוצאי יום הכיפורים · י' בתשרי תשפ"ז

  הם לא ידעו כלום

  הצום נגמר, כולם הלכו הביתה לאכול, והבעל שם טוב עדיין לא יצא מהחדר. השמיים מכוסים עננים מקצה לקצה. ובחדר הסמוך, החסידים מתחילים לשיר.

• מוצאי שבת שובה · ח' בתשרי תשפ"ז

  הניגון שלא נשמע כמו וידוי

  פעם בשנה, ביום הכיפורים, החזן הזה היה עולה לפני העמוד לומר "על חטא" – ושר. לא בכה. כמה מהמתפללים הצטמררו. הבעל שם טוב קרא לו, ושאל אותו למה.