אחרי שכולם הלכו

בשבוע הראשון,
הבית היה מלא.
אנשים, סירים, משפטים.
ואז כולם הלכו.

והשקט שאחרי,
כבד יותר מהבכי.
ונדמה שאם זה עוד כאן,
משהו מתעכב.

אבל האבל לא נגמר,
כשהמנחמים הולכים.
מה שנשאר אחריהם,
זו האהבה.

הגעגוע שנשאר,
שומר מקום.