כשמרימים את המבט
גם כשלא מרגישים כלום.
רגע אחד מכאן · תפילההפה אמר, הראש נדדשעות של תפילה.
והראש,
נודד,
לרשימת המטלות שמחכה.
יום שלם למעלה.
ועכשיו,
ביום שאחרי,
משהו צונח.
פתחת סידור,
ואמרת מילים,
שנכתבו הרבה,
לפני שנולדת.
באמצע היום,
בין דבר לדבר,
יצא ממני משפט:
"ריבונו של עולם, תעזור".
יש בקשה אחת,
שחיה בך מזמן.
ובתפילה,
דווקא עליה מדלגים.
כשמשהו מסתדר,
יש מילים מהירות:
מזל. במקרה. יצא ככה.
מילים בלי כתובת.
יום רגיל.
קמת, נסעת, חזרת.
שום דבר מיוחד.
יום בלי כותרות.
תקופה קשה.
באמת קשה.
ומסביב מזכירים:
יש גם טוב.
הייתה לך תוכנית.
מסודרת, הגיונית, טובה.
והחיים הלכו,
למקום אחר.
עשית הכול נכון.
השתדלת, נזהרת, חיכית.
וזה בכל זאת,
נשבר.
הלילה כבר כאן,
ושום דבר לא נסגר.
הדאגות של היום,
באות למיטה.
קמת בבוקר.
התפללת. יצאת ליום.
והלב,
לא זז.
אתמול זה היה פשוט.
התפללת, והיה למי.
היום אותן מילים,
כאילו לא מגיעות לשום מקום.
התפללת.
ביקשת שוב ושוב.
חיכית הרבה זמן.
ולא קיבלת.