פחד

כל השנה מצליחים,
לא לחשוב על זה.
ואז מגיע משפט אחד,
שקוראים אותו בקול רם.

עוד לא קרה כלום.
אבל בראש כבר קרה:
השיחה, התשובה,
ומה שיהיה אחריה.

"אין לי זמן."
"זה לא בשבילי."
"אולי בשנה הבאה."
כל אחד נשמע הגיוני.

הילד איחר בעשר דקות.
ובעשר הדקות האלה
כבר ראית,
את הכול.