פעם בשנה זה נאמר בקול
כל השנה מצליחים,
לא לחשוב על זה.
ואז מגיע משפט אחד,
שקוראים אותו בקול רם.
מי יחיה, ומי ימות.
ופתאום זה כאן,
לא כמושג רחוק,
אלא כמילים ממש.
ואחר כך סוגרים את המחזור,
וחוזרים לחיות,
כאילו לא שמעו.
כי אי אפשר אחרת.
פעם בשנה מותר לפחד מזה בקול.
זה לא חולשה. זה כנות.