בצד השני של ההר
בין הכפר לעיירה עומד הר.
בעיירה יש רופא. בכפר אין. מי שזקוק לטיפול מקיף את ההר: חמישים וחמישה קילומטר.
אשתו של דשרת’ מנג’הי נפצעה בהר. הרופא היה בצד השני, והדרך רחוקה מדי. לא הגיעו בזמן. היא מתה.
דשרת’ היה פועל עני. אחרי מותה הוא מכר את העזים שלו, קנה פטיש, אזמל ומוט ברזל, והתחיל לטפס על ההר.
אנשי הכפר צחקו עליו. אמרו שיצא מדעתו.
אבל בכל בוקר הוא עלה, ועמד מול הסלע.
מכה. ועוד מכה.
אחר כך ירד לעבוד, כדי שיהיה לו מה לאכול. ובסוף היום חזר להר.
חמש שנים עברו, והדרך עדיין לא הייתה שם. עשר שנים. דשרת’ המשיך. בחום, בגשם, בחושך.
מכה. ועוד מכה.
עשרים ושתיים שנים.
ואז הייתה דרך בתוך ההר. מאה ועשרה מטרים אורך, תשעה מטרים רוחב, חצובים בסלע. הדרך לעיירה התקצרה מחמישים וחמישה קילומטר לחמישה-עשר.
ילדים הולכים בה לבית הספר. תושבי שישים כפרים משתמשים בה. ומי שזקוק לרופא, מגיע אליו בזמן.
בין הכפר לעיירה עומד הר.
היום עוברת בו דרך.
באהבה,
אפרים עטיה