כדי לוודא שסלחתי

רכבת נוסעת לווילנה. בקרון המעשנים יושב אדם מבוגר, לבוש בפשטות, ספר פתוח בידיו. לידו יושב בחור צעיר.

האיש מדליק סיגר. הבחור מסתובב אליו בכעס: העשן מפריע לו.

האיש לא מתווכח. למרות שזה קרון מעשנים, הוא מכבה את הסיגר ופותח את החלון.

אבל עכשיו הבחור מתלונן שקר לו. האיש מבקש סליחה, וסוגר את החלון.

כך נמשכת הנסיעה. עוד תלונה, ועוד בקשת סליחה.

הרכבת מגיעה לווילנה. הדלתות נפתחות, ועל הרציף ממתין המון אדם. כולם באו לקבל את פניו של רבי ישראל סלנטר.

הבחור קופא במקום. האיש שישב לידו כל הדרך.

הוא רץ אל הבית שבו התאכסן הרב, ומבקש סליחה.

רבי ישראל מחייך אליו. “סלחתי לך מיד. אין לי שום דבר בלב.” אבל אז הוא שואל: “תגיד לי, לשם מה באת לווילנה?”

הבחור מספר. הוא הגיע להיבחן על הלכות שחיטה. אם יעבור, תהיה לו פרנסה.

רבי ישראל שולח אותו להיבחן.

הבחור נכשל.

ובמקום לשלוח אותו לדרכו, רבי ישראל דואג לו. מביא לו מלמדים, עוזר לו להתכונן. שבועות שלמים. עד שהוא ניגש שוב.

והפעם, עובר.

אבל רבי ישראל לא עוצר שם. הוא דואג לו גם למשרה.

שאלו אותו: למה כל זה, בשביל בחור שהעליב אותך?

והוא ענה:

“סלחתי לו מיד. אבל חששתי שנשאר בלב שריד של טינה, שאני בעצמי אפילו לא מרגיש. אז עשיתי לו טובות. כדי לעקור אותה מהלב, עד הסוף.”

באהבה,
אפרים עטיה