שיעור על שרוכים

הרב מאיר אבצן נכנס יום אחד לכיתה, ולימד את הילדים פרט קטן: איך נועלים נעליים.

קודם נועלים את ימין. אבל כשקושרים, קושרים קודם את שמאל.

אבא אחד לא אהב את זה. אדם עשיר ומשפיע בקהילה, שרצה שהבן שלו ילמד דברים שיעזרו לו בחיים. לא שיעורים על קשירת נעליים.

הוא התלונן. דרש לפטר את המלמד.

והרב מאיר איבד את עבודתו.

ברוסיה, הוא לימד ילדים תורה. בגלל זה הוא נשלח לשבע שנים במחנה עבודה. הוא הצליח לצאת משם, ואחריו עברו עליו שנים נוספות במחנות עקורים באירופה, עד שלבסוף הגיע לאמריקה והתחיל מחדש.

ואז גם שם, בארץ החופש, הוא איבד את עבודתו. בגלל שיעור על שרוכים.

שנים עברו.

יום אחד מישהו דפק על דלת ביתו. הרב מאיר פתח. מולו עמד אדם לבוש היטב.

“באתי לבקש סליחה,” הוא אמר.

הרב מאיר הסתכל עליו. האיש היה פעם אחד הילדים בכיתה שלו. הבן של אותו אבא שגרם לפיטוריו.

ואז האיש סיפר לו למה בא.

במשך השנים הוא התרחק. עד שהתחיל לחשוב לנתק את עצמו מהיהדות.

אבל באותו בוקר, כשהתכופף לקשור את הנעליים, משהו עצר אותו.

קודם נועלים את ימין. אבל את שמאל קושרים קודם.

עשרים שנה עברו. והשיעור הקטן ההוא עדיין היה שם.

לא בספר. לא במחברת. אפילו לא בשיעור שהוא זכר.

בידיים שלו. דרך שרוך של נעל.

באהבה,
אפרים עטיה