לא נשלח, לא נחתם

ארצות הברית, יולי 1863. מלחמת האזרחים.

אחרי קרב גטיסברג, צבא הדרום נסוג לעבר נהר הפוטומק. הנהר עלה, והמעבר נחסם. הצבא נאלץ להמתין, עם הגב למים.

הנשיא אברהם לינקולן קיווה שהפעם אפשר יהיה להכריע את המלחמה.

אבל הגנרל ג’ורג’ מיד לא יצא למתקפה המכרעת.

הזמן עבר. המים ירדו. צבא הדרום חצה את הנהר, ונמלט.

לינקולן כעס.

הוא התיישב וכתב לגנרל מכתב חריף. הוא האשים אותו בהחמצת הזדמנות גדולה, והזהיר שהמלחמה עלולה להימשך עוד זמן רב.

הוא סיים לכתוב, קיפל את הדף והכניס אותו למעטפה. על המעטפה כתב: “לגנרל מיד. לא נשלח, ולא נחתם.”

את המכתב מצאו בין ניירותיו של לינקולן רק אחרי מותו. מיד מעולם לא קרא אותו.

המלחמה נמשכה כמעט שנתיים נוספות.

הוא כתב את כל מה שרצה לומר. אבל המכתב נשאר אצלו.

מחר בחירות, והיום כל קבוצה בטלפון רותחת. בקבוצה של המשפחה, מול חבר מהישיבה, מול השכן מהבניין.

אני מכיר את הרגע הזה. ההודעה כבר מנוסחת בראש שלי. יש לי טענות, יש לי הוכחות, ואני רוצה שהצד השני יבין שאני צודק.

אבל רגע לפני שאני שולח, אני שואל את עצמי: מה חשוב לי יותר עכשיו, להוכיח שאני צודק, או לשמור על מה שיש בינינו?

מאמין בך,
אפרים עטייה