הדג שהוריד גשם

רב, מגדולי חכמי הגמרא, הגיע לעיר אחת ומצא אותה בבצורת.

הוא גזר תענית. כל העיר צמה. כולם באו להתפלל.

והגשם לא בא.

ירד לפני התיבה שליח ציבור, אחד מאנשי המקום.

הוא אמר “משיב הרוח”, ובחוץ נשבה רוח.

אמר “מוריד הגשם”, וטיפה נפלה על הגג. ועוד אחת. ועוד.

אחרי התפילה ניגש אליו רב ושאל:

“מה מעשיך?”

“אני מלמד ילדים קטנים,” אמר האיש.

“את בני העניים אני מלמד כמו את בני העשירים. ומי שאין לו לשלם, אני לא לוקח ממנו כלום.”

ואז הוסיף:

“יש לי בריכה קטנה של דגים. כשיש ילד שלא רוצה ללמוד, אני נותן לו דג. משחד אותו. מפייס אותו, עד שהוא מתרצה ובא ללמוד.”

כל העיר צמה כדי שירד גשם. והוא נתן לילד דג.

החגים נגמרו. אתמול בלילה התחלנו לבקש גשם.

כשאני חושב על מי שתפילתו נענית, אני מחפש משהו יוצא דופן. מעשה גדול, תפילה מיוחדת, משהו שאי אפשר לפספס.

אבל המלמד הזה פשוט לימד, יום אחרי יום.

ומה שאני עושה בכל יום כבר נראה לי מובן מאליו.

מאמין בך,
אפרים עטייה